משפט פלילי

שריקת הפתיחה של המשפט הפלילי היא בהקראת כתב האישום לנאשם ותשובתו אליו – הודאה או כפירה. 

אם הודה הנאשם, אזי ניגש בית המשפט להכרעת הדין ובמרית המקרים ירשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. 

אם כפר הנאשם (כפירה חלקית או מלאה) יחל שלב שנקרא “שלב ההוכחות” או “משפט הוכחות”. בשלב זה, התביעה מציגה תחילה את ראיותיה ומעידה את העדים מטעמה, כאמור, הראיות חייבות להיכלל בחומר החקירה שהועתק קום לכן על ידי סנגורו של הנאשם או על ידי הנאשם עצמו (במקרים בהם אינו מיוצג), כך שהלכה למעשה, התביעה משחקת “בקלפים פתוחים” ואינה יכולה “להפתיע” את הנאשם בראיות שלא מודע אליהן. 

מנגד, ההגנה “משחקת בקלפים” סגורים, לכן ניתן להביא ראיות חיצוניות שהתביעה כלל אינה מודעת להן ובכך לערער את ראיותיה של התביעה ואף למוטט אותן כליל – זהו אחד היתרונות הבולטים במשפט הפלילי שכן, הנאשם מתמודד מול עוצמה הכבירה ומשאביה הבלתי פוסקים של התביעה במסגרת ההליך הפלילי. 

 בסיומו של שלב ההוכחות, ניתנת לצדדים הזדמנות לסכם את ראיותיהם ורק לאחר מכן מגיע שלב הכרעת הדין שהינו חלק מפסק הדין.

בהינתן ולאחר שלב ההוכחות החליט בית המשפט לזכות את הנאשם, דאז הכרעת הדין תהפוך לפסק הדין.

 המצב הנגדי, בו בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי הראיות מצביעות על כך שהנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו מעבר לכל ספק סביר, אז יורשע הנאשם ובכך יתקדם לשלב האחרון בהליך שהוא שלב הטיעונים לעונש.

כאמור, שלב הטיעונים לעונש יתקיים אך ורק בסיטואציה בה הנאשם הורשע במיוחס לו, וכעת תפקיד הסנגור הוא לשכנע את בית המשפט כי על אף שהנאשם הורשע בביצוע העבירה, יש להתחשב במספר גורמים מקלים כגון גילו של הנאשם, עברו הפלילי, הנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירה, שיקומו של הנאשם ונסיבות רבות נוספות. 

לאחר שבית המשפט יגזור את עונשו של הנאשם – הכרעת הדין וגזר הדין שניהם יחד יהפכו לפסק הדין.